הצצה לספרי וילי

עמוד 4

מי זה וילי?

וילי הוא גלגל אדום וסקרן שנוסע בקלנועית הכחולה שלו.

הוא אוהב משחקים, מקומות חדשים וצפירה טובה בדיוק ברגע הנכון.

יום אחד מאיה הגיעה אליו בריצה.

״וילי, יש לי חדשות!״

עמוד 5

איור: וילי ומאיה בשביל, וילי יושב בקלנועית הכחולה.

עמוד 6

יוצאים יחד

״בשבת יש פיקניק גדול בגן המשחקים!״ סיפרה מאיה.

״כל השכונה מוזמנת. יהיו משחקים, אוכל ולימונדה.״

״אני בא!״ אמר וילי. ״עד מתי נשארים?״

״עד הערב.״

״יופי,״ אמר וילי. ״אני רוצה להספיק לשחק בכל המשחקים.

ואם יישאר זמן, אז שוב.״

עמוד 7

איור: וילי עם בני משפחתו בחוץ, מאיה ונועם לידו.

עמוד 8

שבת עוד לא הגיעה, אבל בדמיון וילי כבר היה בפיקניק.

הפעם הוא היה שוטר תנועה. הכחול של הקלנועית שלו הזכיר לו את האור המהבהב בניידת.

סירנה הוא כבר ידע לעשות בעצמו.

״ווו, ווו, ווו!״

עמוד 9

איור: וילי מדמיין את החברים ואת הפיקניק.

עמוד 10

עכשיו וילי דמיין את מאיה ונועם קוראים לו לתופסת.

הוא אחז בכידון ופנה אחריהם בשביל.

הרוח דגדגה לו את הפנים.

רק עוד סיבוב אחד, והוא משיג את נועם!

עמוד 11

איור: וילי נוסע עם מאיה ונועם בשביל שבגן.

עמוד 12

ואז קרקרה לו הבטן.

מה אמא וסבתא יביאו לפיקניק? אולי לחמניות חמות? הוא כמעט הריח אותן.

והתפוח האדום שאבא יחתוך לו? הוא כמעט הרגיש את המיץ המתוק על הלשון.

עמוד 13

איור: וילי והחברים יושבים יחד לפיקניק בדמיון.

עמוד 4

מי מחכה ליד השער?

אלה היו הימים האחרונים של החופש הגדול. הקיץ עוד היה חם, ולפני תחילת שנת הלימודים הגיעו וילי, אמא ואבא להכיר את בית הספר. ליד השער חיכתה להם המורה תמר.

״מה תרצה לדעת לפני שמתחילים?״ היא שאלה את וילי.

וילי הביט בדרך הרחבה, בדלתות ובחצר. ״איך אכנס לכיתה עם הקלנועית, איפה השירותים, ואיך מצטרפים למשחק בהפסקה?״

אמא ואבא חייכו וחיכו שיסיים. תמר פתחה מפה קטנה. מאחוריהם עובדים הכינו שביל חלק, רמפה נוחה ולוח משחק נמוך שגם וילי יכול להגיע אליו.

עמוד 5

איור: וילי, אמא ואבא פוגשים את המורה תמר בבית הספר לפני תחילת השנה. תמר מחזיקה מפה, וברקע עובדים מכינים את החצר והשבילים. הקלנועית של וילי נראית בשלמותה.

עמוד 6

השעון עוד לא צלצל, ווילי כבר היה ער.

היום הראשון בבית הספר!

אמא הכניסה כריך לתיק, ואבא בדק שהתיק יושב היטב בסל הקלנועית.

״רוצה לשחק איתי?״ לחש וילי.

״אמרת משהו?״ שאל נועם.

״אני מתאמן,״ אמר וילי. ״אולי אפגוש היום חבר חדש.״

נועם חייך. ״עליי אתה לא צריך להתאמן.״

עמוד 7

איור: וילי עם משפחתו בבוקר היום הראשון בבית הספר.

עמוד 8

מאיה רכבה על אופניה. נועם הוליך את הקורקינט, ולילי הלכה ליד וילי. אמא ואבא באו איתם.

בית הספר כבר נראה בין העצים.

וילי ניסה לראות מי מחכה ליד השער.

״שומעים את החצר!״ אמרה לילי.

מעבר לגדר נשמעו צחוק וקולות של ילדים.

וילי חזר בלב על המשפט שהתאמן עליו.

ליד השער עמד ילד עם תיק ירוק.

עמוד 9

איור: וילי והילדים בדרך לבית הספר.

עמוד 10

״וילי? אתה גר ליד הבית עם המרפסת הכחולה?״ שאל הילד.

״כן. איך ידעת?״

״אני מכיר את הצפירה שלך. שומעים אותה עד הרחוב שלי!״

וילי צחק. ״רוצה לשמוע מקרוב?״

״כבר שמעתי מספיק,״ חייך הילד. ״אני עידו.״

וילי לקח אוויר כדי לשאול אם ירצה לשחק איתו.

בדיוק אז צלצל הפעמון.

״נכנסים!״ קראה המורה תמר.

עמוד 11

איור: וילי פוגש את עידו ליד שער בית הספר.

עמוד 12

בכיתה חיכתה תמר ליד מעגל הכיסאות.

״ספרו לנו משהו שאתם אוהבים,״ ביקשה.

מאיה אהבה לרכוב על אופניים. לילי אהבה לצייר.

״אני אוהב תופסת,״ אמר וילי, ״ולהגיע ראשון לארוחת צהריים.״

כמה ילדים צחקו.

כשהגיע תורו של עידו, הוא דיבר בשקט.

״אני אוהב להמציא משחקים. אבל פה אני עוד לא מכיר כמעט אף אחד.״

וילי הסתכל עליו מיד.

עמוד 13

איור: הילדים מציגים את עצמם בכיתה עם המורה תמר.