לפעמים ילד רוצה פינה שהיא רק שלו, גם אם היא נמצאת ממש ליד כולם. ״הבית של יעל״ מאת מרים רות מתחיל ברצון שקל לזהות: יעל מחפשת לה בית. וילי אוהב סיפורים שיוצאים מרצון קטן ומאפשרים לדמיין עולם שלם.
זהו ספר לגיל הרך, שראה אור בשנת 1977. בקריאה משותפת אפשר לתת מקום גם למילים וגם לזמן שבו הילד מתבונן. לא חייבים למלא כל רגע בשאלה.
מה הופך פינה לבית
המילה בית יכולה להזכיר לילד דלת, כרית, אדם אהוב או מקום שבו נעים לשבת. אחרי הקריאה אפשר לשאול מה הוא היה רוצה שיהיה בפינה שלו. אין רשימת תשובות שצריך להשלים.
אם הילד מספר על הבית האמיתי שלו, לכו עם הסיפור שלו. לפעמים דווקא פרט קטן, כמו מקום של צעצוע, הוא הדבר שהופך מקום למוכר.
כשמבקשים שוב את אותו ספר
קריאה חוזרת מאפשרת לילד לבחור את הקצב: לחכות למשפט מוכר, להתעכב על תמונה או לדפדף לאחור. המבוגר לא צריך להמציא פעילות חדשה בכל פעם.
בפעם אחת אפשר לקרוא ברצף ובפעם אחרת לתת לילד להוביל. גם ילד שעדיין אינו קורא יכול להצביע, לספר במילים שלו או פשוט להקשיב.
בונים פינת קריאה משלנו
בחרו מקום בטוח ונוח בבית, הוסיפו כרית ושניים או שלושה ספרים שהילד בוחר. זו הצעת פעילות שלנו בעקבות הרעיון של מקום אישי, ולא תיאור של סצנה מהספר.
אפשר לתת לפינה שם ולחזור אליה למחרת. אם רוצים לשבת יחד, שאלו את הילד איפה האורח מוזמן לשבת. כך המשחק נשאר שלו, והקריאה נשארת זמן משותף.
ממשיכים לבחור ספרים
במדור ״וילי ממליץ על ספרים״ אפשר לפגוש עוד גיבורים וסוגים של סיפורים. אם מחפשים גם הרפתקה מאוירת לגילי 4 עד 8, אפשר להכיר את הספרים של וילי מאת טל נוסל ולהתחיל בהצצה.
מה הייתם מכניסים לפינה שהיא רק שלכם?